הקלטת של סבתא רבקה

סבתא רבקה אף פעם לא סיפרה לנו על חייה בגטו, עד שתפילה ביידיש זימנה לנו רב שפגש אותה וסיפק לנו תיעוד למה שעברה לפני 80 שנה

בוריס וולודרסקי

לפני שלושים שנה משפחתנו התפצלה – אני וההורים שלי עלינו ארצה. דודה שלי ואמא שלה, סבתא רבקה, היגרו לארצות הברית. 

כמה שנים לאחר מכן מצבה הבריאותי של סבתא התחיל להתדרדר מסיבוכים של פרקינסון. דודה שלי התחילה לחפש לה מסגרת טיפולית ומצאה שתי אפשרויות בלבד: בית אבות ציבורי, שרמת הטיפול בו הייתה ירודה מאוד או בית אבות פרטי, שעלות הטיפול בו הייתה הרבה יותר גבוהה ממה שיכולנו להרשות לעצמנו. 

סיוע ביידיש

הדודה התקשרה לאמא שלי, ואמא הבטיחה לבקש סיוע. אתם יודעים ממי, מאלוהים שבשמיים. אימא שלי לא מבקרת בבתי כנסת, היא גם לא מכירה תפילות בעל פה, אבל היא כן יודעת איך לבקש סיוע. 

אמא נולדה בכפר יהודי קטן, שפעם היה בשליטה של פולין, פעם בשליטה של אוקראינה, ולמשך תקופה קצרה, לפני שאימא שלי נולדה, בשליטה של גרמניה הנאצית. בכפר כולם יודעו איך מבקשים סיוע וממי, אף פעם לא היה להם גורם אחר לפנות אליו. אמא עושה את זה ביידיש, אבל אפשר לעשות את זה בכל שפה. 

הסיפורים שלא שמענו

יתכן שהפניות ביידיש מקבלות עדיפות. בכל זאת, אין הרבה פניות ביידיש בימנו. כי כמה ימים מאוחר יותר, רב מקומי בארה”ב יצר קשר עם דודה שלי. 

זו הייתה הפעם הראשונה שהוא יצר אתה קשר. אני לא יודע למה הוא החליט לפנות אליה, יכול להיות שהוא קיבל הוראה ישירה מלמעלה, אבל יכול להיות גם שזה צירוף מקרים. הוא סיפר לה שקיימת קרן צדקה שמוכנה לממן לסבתא את הטיפול בבית אבות יהודי. 

אחרי שסבתא רבקה עברה לשם, הרב התחיל לבקר אותה, והיא ספרה לו על עצמה דברים שלנו היא לא סיפרה אף פעם. כשהוא הגיע להספיד אותה בבית העלמין, דודה שלי הקליטה אותו, ושלחה לנו את הקלטת. 

הקשבנו לה, שם יש את סיפורה של סבתא ששרדה בגטו, היחידה ששרדה ממשפחתה. היא תמיד האמינה שתשרוד, היא גם האמינה שסבא שלי יחזור ממלחמה. הוא היה מפקד טנק, שספג פגיעה ישירה בסוף 1944. הוא נפגע קשה, אבל שרד וב-1945 חזר הביתה. שנה מאוחר יותר אמא שלי נולדה, הילדה הראשונה בשטח של הגטו המשוחרר ושורדת משני הצדדים.