על הבמה הפצע הפתוח של הבר נוער

ההצגה “את שאהבה נפשי” מזכירה לנו את הרגעים הקשים מ-2009, אבל היא חשובה ומראה גם שיש תקווה לאהבה

רם פורתי

“את שאהבה נפשי” הוא לא רק משפט משיר השירים, אלא גם שמה של הצגה שמגוללת את עלילת מקרה הרצח המחריד ב”בר נוער”. ההצגה, מאת איתי סגל ובבימויו של משה קפטן, עלתה בתחילת השנה בתיאטרון הבימה בתל אביב. 

פציעה מלווה בחרדה

הפיגוע ב”בר נוער” אירע במוצאי שבת, 1 באוגוסט, 2009. בשעות הערב התפרץ אלמוני חמוש למועדון, לבוש בבגדי הסוואה ומסכה, ירה בנוכחים ללא הבחנה ונמלט מהמקום. באירוע נרצחו שניים: ניר כץ וליז טרובישי. בנוסף, נפצעו 11 בנות ובני אדם.

ה”בר נוער” היה מקום מפגש חברתי לנערים ונערות, עזר ונתן תמיכה וסביבה בטוחה לנוער. כתוצאה מהרצח והחשיפה הציבורית בתקשורת, בני הנוער שטרם גילו לאיש את נטייתם המינית נדרשו להתמודד, במקביל לפציעה שלהם, עם חרדה מתגובת הוריהם והסביבה.

מרגשת וחשובה

ההצגה מגוללת את סיפורם של זוג נערים מאוהב שנפצע באותו ערב מקולל: יהונתן – נער דתי בן 17 וחצי, ואדם – נער חילוני. יהונתן נאלץ לצאת מהארון באופן בלתי צפוי בפני משפחתו, שעות ספורות אחרי שחייו ניצלו בנס, והוא מוצא את עצמו בטיפול המרה שנכפה עליו על ידי בני משפחתו.

אני וחברי הגענו לראות את ההצגה יחד, ובדרך למקום הישיבה ראינו אמא דתייה וילד עם כיפה. התרגשתי לראות אותם, ולראות שהם מבינים את החשיבות של הצפייה בהצגה. חשבתי לעצמי שאני חייב להביא בפעם הבאה את ההורים שלי גם לראות אותה. 

ההצגה גרמה לכולנו להתרגש, להזדהות ולכעוס על מקרים שעדיין קיימים עד היום, כמו טיפולי המרה. כמו כן, ההצגה עזרה לנו להבין שחלק מהאנשים עדיין מחזיקים בדעות קדומות שעלולות לגרום לאנשים לפגוע בעצמם. 

בהצגה רואים את התהליך שעוברת האם (אורלי זילברשץ), ובו חוסר הקבלה וההכלה שבנה הומו, והתמודדות עם אירועי העבר במשפחתה. העלילה מובילה אותה לרגע ההבנה, שיהונתן הוא בנה וחלק מדמה, ושהיא מעוניינת שיהיה מאושר – וזה הדבר הכי חשוב. 

יש דרך ארוכה לפנינו

לצערי, האירוע מ-2009 לא היה האחרון. ב-2015 השנאה הגיעה גם למצעד הגאווה בירושלים, שם ישי שליסל רצח בדקירות סכין את שירה בנקי בת ה-15, ופצע שישה צועדים אחרים.

היום אנחנו ב-2022, ואפילו קיבלנו פינה חמה ב”חתונה ממבט ראשון” (קראו את הכתבה של קובי בגיליון זה), אבל האם ההומופוביה נעלמה? האם המאבק של הקהילה לקבלת זכויות הסתיים? ממש לא. יש עוד דרך ארוכה לעשות. חשיבות ההצגה היא בהכרה שיש רבים שלא מכירים את המאבק, ולא באמת זוכרים את הפצע המדמם שהותיר הירי ב”בר נוער”.

אני ממליץ לכולם ולכולן ללכת ולצפות בהצגה. אסיים במשפט מהתורה: “ואהבת לרעך כמוך”. זוהי מצווה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד כשם שהוא אוהב את עצמו. חג גאווה שמח.